נולדתי וגדלתי בפריס, צרפת.
אמי הייתה אישה צעירה ויפה. היא גדלה בתרבות לטינית (במקור מניקרגואה) ואמה גרמה לה להראות כמו נסיכה שגדלה.
היא בעלת עור כהה עם שיער שחור יפהפה ונראתה הודית אמריקאית יותר מכל דבר אחר. היא גדלה בארצות הברית, אך עברה לצרפת לגדל את משפחתה עם אבי הצרפתי, בשנות העשרים המוקדמות לחייה.
בהיותה בוגרת צעירה בצרפת, היא נאבקה בהסתגלות לחיים בצרפת וחשה שהפלה אותה על ידי צרפתים, שלדעתה הסתכלה עליה בגלל צבע העור שלה והמבטא שלה כשדיברה צרפתית, שלמדה רק ברגע שעברה לצרפת.
היא גם פיתחה חוסר איזון הורמונלי ואקנה קשה למבוגרים לאחר שילדה את שלושת ילדיה הראשונים.
האקנה היוותה עבורה מקור מתח רב והיא ניסתה כל מיני טיפולים בניסיון לפנותה, אך ללא הועיל. היא חוותה דיכאון קשה.
אמי הייתה עדיין יפה אפילו עם האקנה, אך עם זאת, זה שינה את הדימוי העצמי שלה. אני הילדה המבוגרת ביותר ועומדת.
הייתי עדה לכך שהעובדה שהיא גודלה כנסיכה קטנה ואחריה המצב הפיזי הזה שהשפעת האקנה שלה הייתה על הערכה העצמי ורווחתה הכללית.
אחד משני אחיי הגדולים, נולד עם הפרעת שלד שגרמה לו לגדול רגליים קצרות רגליים. הוא גם סבל מאפליה של אחרים ובעיקר מצד ילדים.
כנערה הגיעו אלי כמה אנשים בניסיון לעודד אותי להיות דוגמנית. עשיתי כמה צילומי תמונות עם אנשים שונים ופעם אחת נאמר לי על ידי אחד מאותם גורואים האופנתיים שהפנים שלי קצת שמנים ושאני צריך לרדת במשקל. הגוף שלי כבר היה רזה מאוד וזה היה סוף המשפט שלי בשטח.
ידעתי שהפנים שלי מעט שמנות נובעות מגילי ושירידה במשקל תהיה מאוד לא בריאה. תמיד הרגשתי שהנחת מכסה המנוע התוסס שלי על התכונות הגופניות שלי בסופו של דבר תיפוף חוזר ובאופן כללי הסתכלתי על שמתי ערך למשהו שטחי כמו יופי, שחוויתי ממקור ראשון עם אמי כאל לא רק חולף, אלא גם נכות ב הריצה הארוכה.
סירבתי לרדת במשקל וסיכמתי שתכונות גופניות, כמו יופי הולכות שולל וכי לשים דגש על זה, בסופו של דבר ישפיע לרווחתו של אדם ולכן אין לתת לו את המיקוד, הכבוד והתשומת לב שעושה העולם כולו.
